בצלאל, אקדמיה לאמנות ועיצוב, י-ם
  http://www.events.bezalel1.net/
ארועים Events
יום ב', יח’ באדר ב' תשע”ט
    דף הבית  |  הרשמה לרשימת תפוצה  |  יצירת קשר  
הרשמה ללימודים
תערוכות בצלאל
כנסים / ימי עיון
אירועים
אורחים באקדמיה
קול קורא
דרושים
חדשות
עוד באקדמיה
טקסים
תערוכות מרצים
מן העיתונות
לימודי חוץ והמשך
25.10-15.11.2018, הגלריה של תכנית התואר השני באמנויות, בצלאל

במסגרת הקורס "קוביה לבנה" אוצרות: דניאלה מרוז ואירה שרברמן פתיחה: יום חמישי 25.10.18 בשעה 19:00 במעמד הפתיחה בשעה 20:00 הופעות פרפורמנס: 20:00 אור אשכנזי ; 20:40 דורין עמיצור, ושוהם סכנה-מנדלה נעילה: 15.11.18שעות פתיחה: ימים א'-ה' 10:00-17:00 או בתיאום מראש. סלמה 60 ת"אלצפיה בהזמנה אמנים: רחל גוטגרץ Rachel Gutgartsאלינה גולדברג Alina Goldbergשרון זרגרי Sharon Zargaryמור מסרי Mor Messeriדניאלה מרוז Daniella Merozעובד פורן Oved Poranאירה שרברמן Ira Shrabermanטקסט: איתמר שטראוך"המינוריות החייתית היא דגם נוסף של מינוריות המאפשר לא פעם ־ ולו לרגע קט ־ להשתחרר מתנאי החיים המז‘וריים, הכוחניים. לפעמים הדרך הטובה ביותר להימלט היא ליילל כמו תן, להתחפר כמו חפרפרת או לנוס כמו שועל. אמנם אינך יכול להפוך לכלב מולארי, בעל חיים נובח; אבל כשאתה נובח מכל הלב, אתה משחרר מתוכך כלב מולקולר. ברגע כזה אתה נעשה-חיה, כלומר נעשה-מינורי." אוהד זהבי/מינוריותתחילת העבודה על "פרץ חיות" מקורה בעיסוק במילה "חיי-זר". שני פירושים שגורים ביחס למילה זו הם זה המילוני המתייחס לאורגניזם מהחלל החיצון וזה השגור מז'אנר המדע הבדיוני המתייחס אל אותו אורגניזם כאל יצור בעל תבונה. וישנו גם פירוש מטאפורי ביחס למצב קיומי אנושי אמביוולנטי: אדם אשר זר לסביבתו.האמנים שהתאספו אל תוך תערוכה זו בחרו באופני ייצוג ומדיומים שונים לעסוק במילה חייזר דרך ההבנה המטאפורית שלה. חלקם בחרו להתייחס אל עצמם בתוך אותה פרשנות כאשר הם עושים שימוש בדימויים של בעלי חיים. בין אם מדובר בדמות החייה שלעצמה, בהכלאה בינה לדמות האדם או במטאמורפוזה מן האחד לשניה ובחזרה, דימויים אלו מייצגים בקרב האמנים המשתתפים תחושות של זרות וחוסר שייכות או נינוחות בתוך המין האנושי. זרות לא כנקיטת עמדה אלא כחוסר ברירה. מהי אותה זרות? מתי אדם מרגיש זר לסביבתו? מהם המאורעות הגורמים לו להכיר בזרותו? מי זה הזולת אשר הוא מרגיש זר מולו? האם הוא ממשי או פרי דמיונו? נדמה כי דמות האמן מזהה בעצמה גורם זר או מהווה איום על הסדר הקיים, הנורמה, יותר מכל אדם בעל תואר אחר. זהו אותו סדר בו ערכו של אדם נמדד על פי משלח ידו, פתחון פיו, או קודים התנהגותיים שהוא אימץ לעצמו מעבר לחולצה-בתוך-החגורה-כן-או-לא. כשם התערוכה, זיהוי האמנים את עצמם בעבודותיהם עם החייתי, הלא-אנושי, מהווה אקט של פריצה אל מחוץ לקונבנציה אל עבר שחרור הדעת, היכולת להיות בהוויה (Being) והכרה באינסטינקטים אשר טבועים בהם בתודעה קדם- אנושית. בניגוד לאקט פוליטי המבקש לערער על הסדר הקיים דרך התנגדות ממשית, מעשה היצירה מאפשר את חירותם מתוך סיפורם האישי. כך הפראיות, אשר היא צורך קיומי הרבה מעבר להיותה זכות- יתר, מקבלת ביטוי בעל תוקף. לצפיה בדימויים מתוך התערוכה